מגדלי לוד סנטר חברה לבניין בע"מ ואח' נ' מיור שרותי ספורט בע"מ ואח'

פסק דין

א.מבוא

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה בתיק העיקרי עומדת על סך של 871,307 ₪, המורכב מסך של 809,595 ₪ בגין יתרת חוב דמי שכירות נטענת ומסך של 61,712 ₪ בגין יתרת חוב דמי ניהול נטענת.

התביעה שכנגד הועמדה לצורכי אגרה על סך של 200,000 ₪, בגין חוב ארנונה נטען וכן בטענה לזכאות להשבת דמי שכירות.

ב.טענות הצדדים

ב1.התביעה בתיק העיקרי

טענות התובעת

התובעת 1, חברת מגדלי לוד סנטר חברה לבנין בע"מ (להלן: "מגדלי לוד" או "הנתבעת שכנגד", לפי העניין) הינה הבעלים של מרכז הקניות "לוד סנטר" בלוד (להלן: "הקניון"). התובעת 2, חברת לוד סנטר (אחזקה וניהול) בע"מ, הינה חברת הניהול והאחזקה בקניון (להלן: "חב' הניהול") (שתי החברות הנ"ל, ביחד, להלן: "התובעות"). התובעות נמצאות בבעלותו המלאה של מר יחזקאל אלעני (להלן: "אלעני") .

תביעתן של התובעות נסמכת על הסכם בינן לבין הנתבעת 1, חברת מיואר שירותי ספורט בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "התובעת שכנגד", לפי העניין) מיום 15.11.01 (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם, שכרה הנתבעת, את שטח המקלט בקניון (להלן: "המושכר"), לצורך הקמתו והפעלתו של מכון כושר.

על פי הסכם זה, היה על הנתבעת להעביר לידי מגדלי לוד, מידי חודש בחודשו, סכום של 14,000 ₪ (בצירוף מע"מ), כדמי השכירות עבור המושכר, ובנוסף, להעביר לידי חב' הניהול, סכום חודשי של 300 $ (בצירוף מע"מ), עבור דמי ניהול.

לטענת התובעות, החל מחודש אוקטובר 2002, חדלה הנתבעת לשלם הן את דמי השכירות והן את דמי הניהול. יתרת החוב הנטענת עבור דמי השכירות החודשיים, בעת הגשת התביעה, עומדת כאמור על סך של 809,595 ₪, ויתרת החוב הנטענת עבור דמי הניהול עומדת על סך של 61,712 ₪.

הנתבע 2, עמי טלמור (להלן: "עמי") והנתבע 3, רובי טלמור (להלן: "רובי"), צורפו לכתב התביעה, בהסתמך על טענת התובעות, כי נתבעים אלה, שהינם אחים ומנהלי הנתבעת, ערבו באופן אישי לקיום ההתחייבויות בהסכם ע"י הנתבעת.

כן נטען ע"י התובעות, כי במהלך פינוי המושכר ע"י הנתבעים, נגרמו למושכר נזקים חמורים, למבנה ולתשתיות, אולם התובעות לא כימתו מרכיב נזק כספי בגין טענה זו.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, שילמה הנתבעת את מלוא הסכום המוסכם, הן בעבור דמי השכירות והן בעבור דמי הניהול, בשנת השכירות הראשונה, קרי: עד סוף שנת 2002 ואין לה כל יתרת חוב בגין שנה זו.

לטענתם, לקראת תום שנת ההתקשרות הראשונה, היא שנת 2002, הגיעו הצדדים להסכמה, כי דמי השכירות יופחתו לסכום חודשי של 12,000 ₪ (בצירוף מע"מ), במקום 14,000 ₪ כקבוע בהסכם, וכי מר אלעני, דרש, כי הנתבעת תשלם סכומים אלה מראש, בהמחאות מעותדות.

לטענת הנתבעים, ההסבר להפחתה הנ"ל בדמי השכירות נעוץ בכך, שמר אלעני, שהינו, כאמור, בעל השליטה בתובעות, ידע כי לחב' הניהול עומד להתמנות מפרק זמני (להלן: "המפרק"), ולכן הסכים להפחתת דמי השכירות, מחד, אך דרש את תשלומם מראש, מאידך.

לטענת הנתבעים, בחודש דצמבר 2002 אכן מונה לחב' הניהול מפרק זמני (להלן: "המפרק"), הוא עו"ד בר שלטון (ב"כ התובעות בהליך שלפני), אשר דרש, כי כל התשלומים, הן בעבור דמי השכירות החודשיים והן עבור דמי הניהול, יבוצעו לידיו, כמפרק חב' הניהול. כמו כן דרש המפרק מהנתבעת, לבטל כל תשלום עתידי המיועד לתובעות ולהעביר תשלומים אלו אליו. הנתבעת פעלה על פי דרישתו זו של המפרק.

עוד טענו הנתבעים, כי לקראת תום תקופת השכירות המקורית על פי ההסכם, בסוף שנת 2003, התנהל מו"מ בינם לבין המפרק באשר להמשך ההתקשרות בין הצדדים, וכי בסופו של מו"מ זה, סוכם בין הצדדים, כי השכירות תמשך בשנים 2004 ו- 2005 וכי במהלך תקופת שכירות נוספת זו, הנתבעת תשלם לידי המפרק סכום חודשי כולל של 10,000 ₪, וזאת עבור דמי שכירות ודמי ניהול כאחד.